היג'רה מסוכנת

היג'רה מסוכנת

09.08.21 - 07:25 מאת: אדיגה ביסמן

צפיות

לאחר שהושלמה שבועת האמונים השנייה באל-עכבה (بيعة العقبة الثانية), והאסלאם הצליח לבסס לעצמו בעיר אל-מדינה וסביבתה ישות בלב המדבר השוקק כפירה ובורות – וזהו ההישג המסוכן ביותר אותו השיג האסלאם מאז שהחל – התיר הנביא מוחמד – תפילות אללה עליו ושלומו – למוסלמים להגר לעיר זו (היג'רה).

הגירה הייתה פירושה לא רק נטישת הבתים והרכוש, אלא עזיבה למקום בלתי ידוע ומוכר, עם תלאות הדרך, ועתיד לוט בערפל.

המוסלמים החלו להגר לאל-מדינה כשהם מודעים לכל הסיכונים, והכופרים מנגד ניסו למנוע בעדם לעזוב את מכה: מבין ראשוני המהגרים היה אבּוּ סַלַמָה, שביקש להגר עם אשתו ובנו. אלא שגיסיו עצרו אותו ואמרו: "לגביך נכנענו, אך לא נסכים שתיקח איתך את בתנו", ולקחו אותה ממנו.

בני משפחת אבו סלמה לא הסכימו למתרחש ואמרו: "לא נסכים שהיא תהיה עם בננו" (נכדם), ומשכו אותו מידי אמו ולקחו אותו. לבסוף היגר אבו סלמה לבדו לאל-מדינה.

לאחר הגירת בעלה הייתה אום סלמה יוצאת אל המדבר בוכייה עד הערב, וכך נשארה במכה כשנה. אחד מבני משפחתה שריחם עליה אמר לבסוף: "מדוע לא תרשו לה ללכת לאל-מדינה וכי הפרדתם בינה לבין בעלה ובנה". אמרו לה: "הנך חופשיה ללכת אל בעלך"!

אום סלמה לקחה את בנה ממשפחת בעלה, ויצאה למסע של 500 ק"מ לאל-מדינה. ביציאה ממכה פגש בה עות'מאן בן טלחה בן אבי טלחה, ולאחר שהבין את מצבה ליווה אותה עד לפאתי אל-מדינה, אל שכונת קוּבָּאא', ואמר לה: "כנסי לשם בברכתו של אללה, בעלך נמצא שם", והסתובב וחזר למכה.

סוּהַיְיבּ בן סינאן א-רוּמִּי היגר לאחר הגירת הנביא עליו התפילה והשלום. לפני שהיגר אמרו לו כופרי קורייש: "הגעת אלינו עני וחסר כל, וצברת רכוש אצלנו, והפכת להיות מי שאתה, ולפתע הנך מהגר עם כל רכושך"? ואיימו: "זה לא יקרה"! אמר להם סוהייב: "אם אשאיר לכם את כל רכושי, תניחו לי"? אמרו: כן, ואמר: "אז כל רכושי שלכם", והיגר. וכששמע זאת הנביא – תפילות אללה עליו ושלומו – אמר: "סוהייב הרוויח, סוהייב הרוויח"!

עומר בן אל חטאב, עיאש בן אבו רביעה והישאם בן אלעאץ בן ואיל, קבעו להיפגש במקום מרוחק מספר קילומטרים ממכה, ומשם תכננו להגר. עומר ועיאש הגיעו, אך הישאם לא הופיע.

לאחר שהיגרו השניים לאל-מדינה והתמקמו בקובאא, הגיע אבו ג'הל עם אחיו אל חארת' אל אחיהם עיאש – אמם של השלושה היא אסמאא בת מוּחַרִּיבַּה – ואמרו לו: "אמך נשבעה שלא תסרוק את שיערה, ולא תשב תחת צל עד שתראה אותך", ועיאש ריחם עליה. אמר לו עומר: "נשבע שאלה רוצים לפתות אותך לסור מדתך, היזהר מהם! נשבע שאם כינים יפגעו בשיער אמך היא תסתרק, ולו יבוא עליה החום של מכה היא תשב בצל", אך עיאש סירב וכדי לרצות את אמו החליט ללכת עם אחיו. אמר לו עומר: "אם זאת החלטתך קח את הגמל המהיר שברשותי, ובעת צרה תוכל להימלט".

עיאש יצא עמם עד שהיו באמצע הדרך, אמר לו אבו ג'הל: "הוי אחי, הגמל שלי הקשה עליי, הלוא תיתן לי לרכב איתך על גמל זה"? אמר: "כן, בוודאי", והבריך את הגמל, ולאחר שהנמיך התנפלו על עיאש וקשרו אותו בחבלים, והגיעו למכה ונכנסו לעיר באמצע היום ואמרו: "הוי תושבי מכה, כך תעשו לחצופים שביניכם, כפי שעשינו אנחנו"!

אלה היו שלוש דוגמאות למעשי הכופרים במי שביקשו להגר, אם ידעו על כך. אך למרות זאת, הצליחו המוסלמים לצאת ממכה בקבוצות. ולאחר כחודשיים ומספר ימים משבועת האמונים השנייה באל-עכבה, לא נשארו מוסלמים במכה חוץ מהנביא – תפילות אללה עליו ושלומו – אבו בכר, עלי בן אבו טאלב (השניים נשארו בהוראת הנביא) ובודדים שהכופרים מנעו מהם בכפיה לצאת.

הנביא הכין את עצמו ליציאה וחיכה להוראה האלוהית, וגם אבו בכר הכין ציוד וצידה לדרך. עאישה "אם-המאמינים" סיפרה (החדית' בצחיח אל בוכ'ארי): אמר שליח אללה למוסלמים: ((ראיתי [בהתגלות] את מקום הגירתכם, והוא עם עצי תמר ובין שני הרי-בזלת)). עאישה: והיגר מי שהיגר לאל-מדינה. וכך גם אבו בכר התכונן להגר, ואמר לו הנביא: לאט לך! אני מצפה שיאושר לי להגר. אבו בכר נשאר במכה כדי לחבור לנביא בהגירה, והאכיל במשך ארבעה חודשים שני גמלי-מסע, שהיו אצלו, בעלי עץ השיטה.

(התוכן תורגם מהספר "א-רחיק אלמחתום" / מאת: צפי א-רחמן אל-מובארקפורי - תולדות הנביא מוחמד - الرحيق المختوم، صفي الرحمن المباركفوري)

הוסיפי תגובה