הסולטאן הגדול

הסולטאן הגדול

04.04.19 - 11:31 מאת: אדיגה ביסמן

צפיות

* שמו של "צלאח א-דין" הוא יוסף, והוא בנו של "נג'ם א-דין" איוב אבן שאד'י אבן מרואן, ממוצא כורדי. הוא נולד בעיר תיכרית בעיראק בשנת 1137 (532 להיג'רה).

* האמונה: צלאח א-דין היה מקפיד בנושא עיקר האמונה (בערבית: "אל-עקידה") באמצעות ספר שהכין לו קוטבּ א-דין א-נייסאבּורי. היה מלמד את ילדיו בעל-פה והם משננים וקוראים אותו בפניו.

* התפילה: צלאח א-דין היה מקפיד להתפלל בקבוצה והתמיד בכך שנים, והיה מקפיד על תפילות הרשות (שאינן חובה), והיה מתפלל באמצע הלילה או לפני כניסת זמן תפילת הבוקר. בזמן מסע כשהיה מגיע זמן התפילה - היה יורד מסוסו ומתפלל.

* ירושתו: לא השאיר אחריו רכוש רב.. לאחר מותו נמצאו בארונו 47 דירהם כסף וזהב בגודל של גרעין.
 
* צום רמדאן: היו עליו ימי צום חובה שהחסיר בגלל מחלות, והוא התחיל להשלים את ימי הצום האלה בבית אל-מקדיס בשנה שבה נפטר. רופאו לא הסכים לכך אך הוא היה אומר: אין לדעת מה יקרה..

* מצוות החג': תמיד היה בכוונתו לקיים מצווה זו, אך לא הספיק בשל מסעות הג'יהאד הרבים.

* אדיקותו: צלאח א-דין היה אוהב לשמוע קוראן מפי המלומדים, והיה שומע בלב כנוע והיה מזיל דמעות בעת שמיעת הקוראן. היה מקפיד לשמוע חדית'ים מפי המלומדים והיה נותן לאנשים סביבו ולילדיו לשמוע חדית'. הקאדי בהאא א-דין, אחד המלומדים שהיו מלווים את צלאח א-דין, מספר: ראיתי אותו סוגד ומתפלל ודמעותיו זולגות על זקנו ולאחר מכן על השטיחון.. ולא הצלחתי לשמוע מה היה אומר בתפילתו.

* הגינותו ורחמנותו: כל שני וחמישי היה פותח את דלתו ומקיים משפטי צדק בנוכחות המלומדים והשופטים. מדי פעם צלאח א-דין בעצמו היה מתיישב על ספסל המשפט כאשר הוגשו נגדו תלונות. יום אחד טען סוחר כי צלאח א-דין לקח ממנו ממלוכ והתלונן על כך בפני השופט אבן שדאד. שני הצדדים הציגו עדים והוכחות ולבסוף הוכרע הכף לטובת צלאח א-דין. וכדי שהסוחר לא ייצא מופסד ומושפל מהמשפט הורה צלאח א-דין, בנדיבות רבה, לתת לסוחר סכום כסף.

* אורח רוחו וסלחנותו: כשהאנשים היו מצטופפים אצלו למילוי בקשותיהם, מדי פעם היו דורכים בנעליהם על קצוות גלימתו ועל הכיסוי שהיה יושב עליו, ואחרים היו מדברים אליו בצורה בוטה, אך הוא היה מחייך וממלא אחר בקשותיהם באורח רוח וסובלנות. 

* בימי הלחימה עם ריצ'ארד לב הארי על העיר יפו סירבו מספר חיילים להוראותיו של צלאח א-דין. הוא נטש את המקום כמי שהתעצבן, וכולם חשבו כי יקבלו עונש על סירובם. לבסוף קרא צלאח א-דין לכולם והזמין אותם לאכולו איתו פירות משובחים שהגיעו מדמשק.. והוא התנהג כאילו לא התרחש דבר.

* אבירותו וסובלנותו: על תכונותיו אלה מסכימים כל ההיסטוריונים שאין בהיסטוריה של הלחימות דוגמאת צלאח א-דין שהיה מכבד את יריביו. כאשר חלה ריצ'ארד לב הארי שלח אליו צלאח א-דין פירות מכל הטוב ומטעמים. הצלבנים היו מתפלאים מיחסו של הסולטאן הגדול צלאח א-דין והכותב ארנולד כותב בספרו "הקריאה לאסלאם": "לא מעט מהצבלנים קיבלו על עצמם את האסלאם בעקבות היחס שהם ראו מצלאח א-דין".

בעת כיבוש העיר ירושלים הורה צלאח א-דין לתושבים לעזוב עם תשלום מס ומי שלא יכל לשלם נשאר בעיר. לעומת הכיבוש המוסלמי, בעת הכיבוש הצלבני של ירושלים - 90 שנה קודם לכן - נטבחו 70 אלף מוסלמים!

אגב, ירושלים נכנעה לצלאח א-דין ביום ה-27 לחודש רג'ב ובאותו תאריך - כך על פי אחת הגירסאות - התקיים המסע הלילי של הנביא מוחמד לבית אל-מקדיס.

* צלאח א-דין אל-איובי מת בשנת 1193 (27 לחודש צפר, שנת 589 להיג'רה), וקברו נמצא בדמשק בסוריה.

(מתוך: "צלאח א-דין אל-איובי, גיבור חיטין ומשחחר אל-קודס מהצלבנים, עבדאללה נאצח עולוואן, 1975)

הוסיפי תגובה