השגריר באל-מדינה

השגריר באל-מדינה

13.07.18 - 09:59 מאת: הארון תחאוכו

לאחר שהסתיימה שבועת האמונים (שבועת "ברית הנשים"), והסתיים תקופת החג', שלח הנביא מוחמד – תפילות אללה עליו ושלומו – עם אלה שנשבעו לו אמונים שגריר ראשון באל-מדינה. מטרת השגריר הייתה ללמד את המוסלמים את חוקי האסלאם, ולקרוא לשאר האנשים לאסלאם. לשליחות זו נבחר בחור צעיר, מהראשונים שהתאסלמו במכה, והוא מוּסְעַבּ בן עוּמייר אַלעַבְּדַרי.

מוסעב התארח אצל אַסְעַד בן זוּרָארַה, והשניים החלו להפיץ את האסלאם באל-מדינה בהתלהבות ורצינות. יום אחד יצאו לעבר משפחות בני עבד אלאשהל ובני ט'פר, ונכנסו לבוסתן השייך לבני ט'פר, והתיישבו על באר. תוך זמן קצר התאספו סביבם אנשים כדי לשמוע מהם. סַעְד בן מוּעָאדְ' ואוּסַייד בן חוּצַ'ייר, שני מנהיגים בולטים מבני עבד אלאשהל, שמעו על כך, וסעד אמר לאוסייד: "לך אל שני אלה שבאו לתפוס את החלשים מקרבנו, ונזוף בהם, והזהר אותם בל יתקרבו לאזור מגורינו, ואסעד בן זורארה הוא בן דודתי, ולולא זאת הייתי פוטר אותך מהמשימה".

אוסייד לקח את כידונו וניגש אליהם, וכשראה אותו אסעד מרחוק אמר למוסעב: הנה הגיע אליך אציל בעמו, דבר עימו בכנות. אמר מוסעב: אם יישב אדבר עימו. אוסייד נעמד מולם וגער בהם: מה הביאכם אלינו? מדירים אתם את החלשים מתוכנו? התרחקו מכאן אם דואגים אתם לנפשותיכם. אמר לו מוסעב: אולי תשב ותשמע דבר? אם תהיה שבע רצון קבל אותו, ואם לא אז לא. אוסייד אמר: מקובל עלי, ונעץ את כידונו והתיישב.

מוסעב הסביר לאוסייד על האסלאם. לדבריו: באלוהים שראינו את האסלאם קורן על פניו הארה אלוהית עוד לפני שפצה את פיו. ואז אמר אוסייד: איזה דבר יפה זה, איך אתם נוהגים אם רוצים אתם להאמין בדת זו? אמרו לו: עליך להתרחץ, לטהר את בגדיך, להצהיר באמונה האסלאמית, ולהתפלל שתי רכיעות. אוסייד קם והתרחץ, טיהר את בגדיו, והצהיר והתפלל שתי רכיעות, ואמר: יש איתי אדם – סעד בן מועאד' - שאם ילך אחריכם לא יסרב לו אף אחד מבני עמו. אנחה אותו עכשיו שיבוא אליכם. אוסייד לקח את כידונו והלך לסעד שישב עם בני עמו. אמר סעד: נשבע באלוהים שהוא חזר אליכם בפנים שונות, ולא כפי שהיה בהתחלה.

אוסייד נעמד וסעד שאל: מה עשית? אמר: שוחחתי עם השניים ולא ראיתי בהם כל עוינות, והזהרתי אותם ואמרו: נעשה כרצונך. ונאמר לי בדרך שבני חארת'ה יצאו כדי להרוג את אסעד בן זורארה – אחרי שידעו שהוא בן דודתך – במטרה להפר את הברית ביניכם. סעד קם בזעם ולקח את כידונו ויצא לעברם, ואחרי שראה אותם שלווים – מוסעב ואסעד – הבין שאוסייד רצה שישמע מהם. סעד נעמד מולם וגער באסעד בן זורארה: הוי "אבו אומאמה", נשבע לך שהקרבה בינינו הצילה אותך. אתה בא אלינו עם עניין שאנו שונאים?

אסעד כבר אמר לפני כן למוסעב: הגיע אליך אדם שבני שבטו עומדים מאחוריו, ואם יציית לך לא יסרב לו אף אחד! מוסעב אמר לסעד בן מועאד': אולי תשב ותשמע דבר? אם תהיה שבע רצון קבל אותו, ואם לא אז לא. סעד אמר: מקובל עלי, ונעץ את כידונו והתיישב. מוסעב הסביר לו על האסלאם, קרא מהקוראן, ואמר: באלוהים שראינו את האסלאם קורן על פניו הארה אלוהית עוד לפני שפצה את פיו. ואז אמר סעד: איך אתם נוהגים אם רוצים אתם להאמין בדת זו? אמרו לו: עליך להתרחץ, לטהר את בגדיך, להצהיר באמונה האסלאמית, ולהתפלל שתי רכיעות. סעד עשה זאת והפך להיות מהמוסלמים.

סעד לקח כידונו וחזר לבני עמו, וכשראו אותו אמרו: באלוהים שהוא חזר בפנים שונות, ולא כפי שהיה בהתחלה. סעד, שהיה מנהיג בעמו, נעמד מולם ואמר: הוי בני עבד אלאשהל, איך אתם רואים אותי? אמרו: אדוננו ובעל הדעה בינינו. אמר סעד: אז כל דיבור מהגברים והנשים שלכם אסורים עלי עד שתאמינו באללה ובשליחו. עד שעות הערב כל בני עמו התאסלמו, חוץ מאדם אחד – והוא: אַלְאוּסַיְרִם – שהתאסלם ביום קרב אוחוד, נלחם ונהרג כשהיד, ולא סגד סגידה אחת לאלוהים. הנביא אמר על כך: מעשה מועט – גמול רב!

מוסעב נשאר באל-מדינה אצל אסעד, והמשיך לקרוא לאנשים אל האסלאם. לא נשאר בית מבתי "אלאנצאר" שהאסלאם לא נכנס אליו, וניתן היה למצוא בהם גברים ונשים מוסלמים, חוץ מבתי בני אומייה בן זייד, חטמה וואיל. מנהיג המשפחות הללו היה קייס בן אלאסלת – משורר – ואלה לא התאסלמו, אלא רק בשנה החמישית להגירה, בשנה של קרב החפיר.

קצת לפני תקופת החג' הבאה – שנה 13 לנבואה – חזר מוסעב למכה אל הנביא – תפילות אללה עליו ושלומו – ובישר לו על ההצלחה וחדשות השבטים באל-מדינה ויכולותיהם.

-----------------

(התוכן תורגם מהספר "א-רחיק אלמחתום" / מאת: אל-מובארקפורי - תולדות הנביא מוחמד)

הוסיפי תגובה