מסע הנביא לעיר טאאף

מסע הנביא לעיר טאאף

22.12.17 - 07:19 מאת: הארון תחאוכו

בשוואל, שנה עשירית לנבואה, יצא הנביא מוחמד – תפילות אללה עליו ושלומו – לעיר טאאֵף (100 ק"מ ממכה) עם זייד בן חארת'ה לקרוא לאסלאם ולקבל מהם תמיכה.

בטאאף פגש שלושה אחים, מראשי שבט ת'קיף1: עַבּד יא-לייל, מסעוּד וחבּיב בני עָמְר בן עוּמייר א-תַ'קַפי. הנביא ישב איתם, קרא להם לאסלאם וביקש תמיכתם, אך אלה סירבו. אחד מהם אמר כי הוא יקרע את כיסוי הכעבה אם מוחמד נביא, השני אמר: האם לא מצא אלוהים אחר מלבדך כשליח? השלישי אמר: נשבע שלא אדבר איתך, אם היית נביא, כפי שהנך טוען, הרי שהכי מסוכן לדבר איתך, ואם משקר אתה בשם אלוהים אז לא יאה לי לדבר איתך. הנביא – תפילות אללה עליו ושלומו - הלך מהמקום, והחל להפיץ את בשורת האסלאם בטאאף. הוא שהה כעיר כעשרה ימים ולא נשאר מנהיג מהעיר שלא שמע את קריאתו. אלא שלבסוף נתקל הנביא בהתנגדות נחרצת וגורש מהעיר תוך כדי גידופים ורגימת אבנים. 

(התמונה באדיבות מגזין "אל-פאתיח" לילדים)

הנביא דימם ברגליו וזייד הגן עליו בגופו, אלא שגם הוא נפגע בראשו. תושבי העיר רדפו אחריהם כחמישה קילומטרים, עד שהשניים נמלטו לתוך בוסתן, שהיה שייך לאחים עותבּה ושייבּה בני רביעה ממכה. הנביא מצא צל מתחת לעלי הגפן, ולאחר שנרגע, כך מסופר, קרא בתפילה:

הוי אלוהים אני מתאונן בפניך על היחלשות כוחי, וחוסר היכולת בנשיאת הנטל, וההתנהגות השפלה של האנשים כלפיי. אלוהים הרחום שברחומים, אתה ריבון החלשים ואתה ריבוני, בידי מי תשים את גורלי? האם בידי אויב רחוק המתנפל עליי או האויב מבני עמי? אם אין בך כעס עליי אז [הקשיים שאני עובר] אין זה עניין כלל, אלא אני משתוקק לחסדך. אני מתפלל ומבקש מחסה אל האור שהאיר את החשכים, והכשיר את ענייני החיים ואחרית הימים - שלא תוריד עליי את זעמך וכעסך. לך מיועדות כל התפילות עד שתהיה מרוצה, ואין יכולת ואין כוח אלא בך2.

כשראו בני רביעה את הנביא ריחמו עליו, ושלחו אליו נער נוצרי שהם העסיקו ושמו עַדָּאס, ואמרו לו: קח חופן ענבים לאיש הזה. כשהביא אותם הושיט הנביא את ידו ואמר: בשם אלוהים ("ביסמי[א]ללה"), ואכל.

עדאס אמר: המקומיים לא אומרים את המילה הזאת. שאל הנביא: מהיכן אתה, ומה דתך? ענה: אני נוצרי מהעיר נינוה. הנביא: מעירו של הצדיק יונוס בן מָתְּאָא. עדאס: מהיכן לך המידע על יונוס בן מתאא? הנביא: הוא אחי, היה נביא וגם אני נביא! לאחר ששמע זאת החל עדאס לנשק את ראשו ורגליו של הנביא – תפילות אללה עליו ושלומו.

אחד מבני רביעה אמר לשני: הוא [מוחמד] "קילקל" את הנער שלך. כששב אליהם עדאס אמרו לו: אוי לך, מה קרה? וענה: אין יותר טוב מהאיש הזה על פני האדמה, הוא סיפר לי דבר שלא יודע אותו אלא רק נביא. והשניים הזהירו אותו: אוי לך, שלא ירחיק אותך מדתך, וכי דתך יותר טובה מדתו.

הנביא – תפילות אללה עליו ושלומו – יצא מהבוסתן כשהוא עצוב וכואב על אנשי טאאף, ופנה לדרכו לכיוון מכה. כשהגיע לאזור בשם "קָרְן אל-מַנָאזִל"3 הרים את ראשו וראה את המלאך ג'יבריל, ואיתו מלאך ההרים. ג'יבריל אמר: אלוהים שמע את דבריך לבני עמך [תושבי מכה] ואת תשובתם, ושלח לך את מלאך ההרים, שתצווה עליו כל מה שתרצה. מלאך ההרים בירך את הנביא ואמר: אם תרצה אמחץ אותם בין הרי "האָחְשַבַּיְּין"4, והנביא ענה: לא ולא! [להפך] אני מייחל שאלוהים יוציא מחלציהם מי שיעבוד את אלוהים לבדו, ולא יעשה לו שותפים.  

תשובה זו של הנביא הראתה את אישיותו המיוחדת שניחנה בסגולות נשגבות. ונפשו של הנביא – תפילות אללה עליו ושלומו – הייתה בטוחה ורגועה לאחר הושטת העזרה שהגיעה מעל שבעת הרקיעים.

------------------

1) שבט ת'קיף: צאצאים של קייס עיילאן בן מוצ'ר. ת'קיף הוא השבט השולט בטאאף.

2) אין יכולת ואין כוח אלא באלוהים (لا حول ولا قوة الا بالله): נוסחה המבטאת הכרה בקוצר ידו של האדם; אומרים אותה לנוכח בעיה שקשה להתגבר עליה. אמירת הנוסחה נקראת حَوْقَلَة. (מילון איילון-שנער).

3) "קָרְן אל-מַנָאזִל": כ-70 ק"מ מזרחית למכה. המקום משמש כאזור התחלה של הפעולות הטקסיות של עולי הרגל – המגיעים מכיוון מזרח - למילוי מצוות החג' או העומרה.

4) "האָחְשַבּיין": שני הרים סמוכים במכה והם: הר בני קובּייס והר קוּעַיְקיעָאן.

הוסיפי תגובה