האסלאם - הכל כלול!

האסלאם - הכל כלול!

06.06.16 - 12:43 מאת: הארון תחאוכו

צפיות

השנה העשירית לנבואה של מוחמד – עליו הברכה והשלום – נחשבת לשנת העצב ותקופת חולשה, מכיוון שדודו אבו טאלב שהגן עליו ורעייתו התומכת מתו. הנביא יוצא אל העיר טאיף ושם נרגם באבנים וגורש מהמקום, ונכנס בחזרה למכה רק תחת חסותו של הכופר מוטעים בן עאדיי. ובמקביל היגרו כ-100 מהמוסלמים במכה למדינת חבּש (אתיופיה) כדי לשמור על האסלאם.

מעט מאוד אנשים נכנסו לאסלאם בתקופה קשה זו, אך הנביא – עליו הברכה והשלום – היה ממשיך בקריאתו לאסלאם לכל אחד ואחד זר שהגיע למכה, בעיקר בימי החאג' כאשר הגיעו מגוון השבטים לעלייה לרגל במכה. הוא היה מסתובב בין אוהלי השבטים וקורא להם לאסלאם ובנוסף ביקש מהם – אם היה מדובר בשבט חזק או מנהיגים משפיעים – חסות והגנה.

את קריאתו עשה הנביא – עליו הברכה והשלום – בלילה כדי שכופרי מכה לא יפריעו לו, והיה לוקח איתו את אבו בכר, שהיה מומחה לענייני שבטי הערבים, ועלי בן אבו טאלב – רדייא אללאהו ענהום.

כאשר הגיעו לאחד האוהלים שאל אבו בכר: מי אתם? ענו לו: בני שֵייבָּאן בּן תַ'עלַבַּה (מהשבטים הערביים החזקים המתגוררים בין חצי האי ערב ועיראק). אבו בכר הסתובב מיד אל הנביא – עליו הברכה והשלום – ואמר לו: אלה הם המיטב שבמיטב האנשים, אלה יכולים לתמוך באסלאם. עם השבט היו גם מנהיגים בולטים – מַפרוּק בּן עַמְר, הָאנִיא בּן קוּבּייסַה, אל-מוּתַ'נַה בּן חָארִת'ה ונועמן בּן שוּרייק.

אבו בכר פתח את השיחה והחל לשאול: כמה אתם?

מפרוק: אנחנו יותר מאלף, ואלף לא ינוצחו בקלות.

אבו בכר: ואיך כוח ההגנה שלכם?

מפרוק הרים את קולו ואמר: אנו בשיא כוחנו וכעס בשעת מלחמה, אנו מלמדים את הילדים לרכב, ומעדיפים נשק על פני נשים, והניצחון הוא מאלוהים – פעם אנחנו מנצחים ופעם מנצחים אותנו.

מפרוק חש כי אבו בכר שואל יותר מדי שאלות ואמר: כנראה שאתה האיש מקורייש?!

אבו בכר: כבר שמעתם שהוא שליח אללה?

מפרוק: נודע לנו שהוא אומר ככה.

לאחר מכן שאל מפרוק את הנביא – עליו הברכה והשלום: מהי קריאתך?

הנביא: אני קורא לכם להעיד שאין אלוה מלבד אללה ואני הוא שליחו של אללה, ושתעניקו לי הגנה ותמיכה עד שאפיץ מה שאללה הטיל עליי, ושבט קורייש התנגדה לקריאתו של אללה ושיקרה לשליח אללה ולאמת, וכי אללה בלתי זקוק לדבר ומהולל.

מפרוק: מהי קריאתך עוד?

הנביא עליו הברכה והשלום, שהבחין כי לבני שייבאן נימוסים והלכות יפים, קרא לו מהקוראן פסוקים מתאימים לנימוסים:

{قُلْ تَعَالَوْا أَتْلُ مَا حَرَّمَ رَبُّكُمْ عَلَيْكُمْ أَلاَّ تُشْرِكُواْ بِهِ شَيْئًا وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَانًا وَلاَ تَقْتُلُواْ أَوْلادَكُم مِّنْ إِمْلاقٍ نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ وَلاَ تَقْرَبُواْ الْفَوَاحِشَ مَا ظَهَرَ مِنْهَا وَمَا بَطَنَ وَلاَ تَقْتُلُواْ النَّفْسَ الَّتِي حَرَّمَ اللَّهُ إِلاَّ بِالْحَقِّ ذَلِكُمْ وَصَّاكُمْ بِهِ لَعَلَّكُمْ تَعْقِلُونَ * وَلاَ تَقْرَبُواْ مَالَ الْيَتِيمِ إِلاَّ بِالَّتِي هِيَ أَحْسَنُ حَتَّى يَبْلُغَ أَشُدَّهُ وَأَوْفُواْ الْكَيْلَ وَالْمِيزَانَ بِالْقِسْطِ لاَ نُكَلِّفُ نَفْسًا إِلاَّ وُسْعَهَا وَإِذَا قُلْتُمْ فَاعْدِلُواْ وَلَوْ كَانَ ذَا قُرْبَى وَبِعَهْدِ اللَّهِ أَوْفُواْ ذَلِكُمْ وَصَّاكُم بِهِ لَعَلَّكُمْ تَذَكَّرُونَ * وَأَنَّ هَذَا صِرَاطِي مُسْتَقِيمًا فَاتَّبِعُوهُ وَلاَ تَتَّبِعُواْ السُّبُلَ فَتَفَرَّقَ بِكُمْ عَن سَبِيلِهِ ذَلِكُمْ وَصَّاكُم بِهِ لَعَلَّكُمْ تَتَّقُونَ} (الانعام, 151-153)

[אמור, הבה אקרא בפניכם את אשר אסר עליכם ריבונכם: הוא ציווה כי לא תצרפו לו כל שותף, וכי תגמלו חסד עם אביכם ואמכם, וכי לא תהרגו את ילדיכם מפחד העוני. אנו נכלכל אתכם ואותם. ואל תיקרבו אל התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אלוהים, בלתי אם במשפט צדק. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תשכילו להבין * אל תיקרבו אל רכוש היתום כי אם בהגינות, עד שיגיע לפרקו. מדדו את מלוא המידה ושימרו על מאזני צדק. לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה. וכחורצכם דין, עשו צדק, גם אם יהיה זה נגד קרוב משפחה. היו נאמנים לאשר התחייבתם לאלוהים. אלה הדברים שציווה אתכם למען תיזָכרו * זהו אורח המישרים אשר לי, על כן לכו בו ואל תלכו בנתיבות עקלקלות, פן ינתקוכם מנתיבו. אלה הדברים שציווה אתכם למען תהיה בכם יִראָה] (המקנה, 151-153)

מפרוק נפעם מהקוראן ודרש לשמוע עוד.

הנביא המשיך בפסוקים דומים:

{إِنَّ اللَّهَ يَأْمُرُ بِالْعَدْلِ وَالإِحْسَانِ وَإِيتَاء ذِي الْقُرْبَى وَيَنْهَى عَنِ الْفَحْشَاء وَالْمُنكَرِ وَالْبَغْيِ يَعِظُكُمْ لَعَلَّكُمْ تَذَكَّرُونَ} (النحل, 90),

[אלוהים מצַווה לנהוג ביושר ולגמול חסד ולתת לקרוב המשפחה הנזקק, והוא אוסר על התועבה ועל המגונה ועל הרִשעה. הוא דורש זאת מכם למען תיזָכרו] (הדבורה, 90)

מפרוק: קראת אל מיטב הנימוסים וההלכות והמעשים הו בן קורייש, ושיקר השבט שלא האמין בכך. מפרוק רצה לשתף בהחלטתו מנהיג נוסף והעביר את זכות הדיבור, ואמר: הנה הניא בן קוּבּייסַה מכובדנו ואיש דת.

בן קוּבּייסַה: שמעתי את קריאתך הו בן קורייש והינך צודק בדבריך, ואני רואה שעזיבתנו את דתנו ותמיכה בך ובדתך ככה אחרי ישיבה אחת שאין לה התחלה ולא סוף היא חיפזון, וכי מאחורינו שבט, אז נחזור ותחזור נראה ותראה. בן ק'ביסה העביר את זכות הדיבור למנהיג נוסף בחבורה, ואמר: והנה אל-מות'נה בן חארתה מכובדנו ואיש מלחמה.

אל-מות'נה: שמעתי את קריאתך הו בן קורייש ומצא חן בעיניי, ותשובתי היא כמו תשובתו של בן קוּבּייסַה. אנחנו בין אימפריית פרס לבין חצי האי הערבי, ולנו הסכם עם מלך פרס שלא נמציא רעיון חדש ולא נתמוך במישהו שהמציא דבר חדש, וכי סוג הקריאה שלך הוא דבר ששנוא על מלכים. נגד פרס לא נוכל לתמוך בך, אך אם הנך מעוניין בתמיכתנו נגד כל הערבים – עשינו זאת.

הנביא- עליו השלום והברכה – סירב להצעה וסיכם את השיחות עם בני שייבאן: עשיתם טוב שדיברתם בצדק, אך לא יקום בדתו של אללה אלא רק מי שהקיף אותו מכל הכיוונים! לאחר מכן שאל הנביא את מנהיגי בני שייבאן: לו ראיתם לאחר זמן קצר שאללה העניק לכם את שטח פרס ואוצרותיה תשבחו את אללה ותהללו אותו? ענה המנהיג הרביעי בחבורה – נועמן בן שורייק: אכן!

סובח'אנללה! לא עברו 15 שנה מאותן שיחות והכוחות המוסלמים נכנסו לפרס והפילו את האימפריה הסאסאנית לאחר מלכות של אלפי שנים. והמעניין הוא שאחד המפקדים בצבא האסלאמי שהוביל בכיבושים ונהרג שהיד הוא אל-מוּתַ'נַה בּן חָארִת'ה! אותו אחד שפחד קודם לכן מהפרסים ואמר: "לנו הסכם עם פרס. לא נוכל לתמוך בך". הוא התאסלם לאחר כעשר שנים ונתן את נשמתו לאסלאם כדי לכפר על מעשיו.  

הנביא - עליו השלום והברכה – מניח בסיום השיחות עם בני שייבאן את אחד מחוקי היסוד החשובים באסלאם. בני שייבאן הציעו להיכנס לאסלאם ולהילחם נגד כל הערבים חוץ מהאימפריה הגדולה פרס. בני שייבאן צודקים מבחינת ההערכות שלהם, כי הם 1000 איש, שזה הרבה יחסית לכוחות הערביים, אך מעט מאוד יחסית לכוח הפרסי. לפרס היה באותה תקופה צבא עם שני מיליון חיילים והייתה האימפריה השנייה בגודלה בעולם אחרי האימפריה הביזנטית.

כדי לקיים את האסלאם, על המוסלמי או האומה המוסלמית לקחת את האסלאם בכללותה, ולא לבחור חלקים ממנה ולהניח חלקים אחרים. כאשר אומרים לך להילחם ואתה מתחיל לסנן את האוייב אז לא אתה האדם שהאסלאם יכול להסתמך עליו.

אללה אומר בקוראן למאמינים להיכנס לאסלאם בשלמותה: {يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُواْ ادْخُلُواْ فِي السِّلْمِ كَافَّةً} (البقرة, 208), [הוי המאמינים, קַבּלו כולכם על עצמכם להתמסר] (הפרה, 208) ואומר עוד לבני ישראל: {أَفَتُؤْمِنُونَ بِبَعْضِ الْكِتَابِ وَتَكْفُرُونَ بِبَعْضٍ} (البقرة, 85), [וכי תאמינו רק בחלק מן הספר ותכפרו בחלקו?] (הפרה, 85).

אנחנו לא יכולים לסנן מהאסלאם מה שנוח לנו וליישמו ולהזניח דברים אחרים כי זה נהפך ל"אסלאם חלקי", אך בפועל זה מה שקורה כיום לאומה האסלאמית: אנחנו מקבלים חלק מהבסיסיים באסלאם כמו למשל: תפילה, צום, זקאת, עלייה לרגל לחג', אך לא מקבלים (קרא לזה גם מבליגים או עוצמים עיניים) דברים אחרים כמו: תפילת בוקר במסגד ( בתירוץ: זה קשה..), קניית רכב חדש עם תשלומי ריבית (אז מה, לא נקנה רכב?! לא ניסע לעבודה?!), צמים אך לא מתפללים (ככה הורגלנו מגיל קטן..), רכילות (אנחנו רק מדברים ומתלוננים.. שמעתי ככה), התגייסות לצה"ל (אנחנו נאמנים למדינה שבה אנו חיים), קיום חתונות לא אסלאמיות (זה מנהג, מה זה קשור לדת!?), קיום קשר הדוק עם קרובים (קשה. אין זמן.. גם להם אין זמן), ועוד ועוד תירוצים.

עלינו לקחת את האסלאם במלואה ולא רק חלקים ממנה שמוצאים חן בעינינו, כי אללה אומר: {قُلْ إِنَّ صَلاتِي وَنُسُكِي وَمَحْيَايَ وَمَمَاتِي لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ} (الانعام, 162), [אמור, תפילתי וקורבני וחיי ומותי הם לאלוהים ריבּון העולמים] (המקנה, 162).

הוסיפי תגובה